29 באפר׳ 2016

פסח יוגי

פסח, חג החירות והחופש, הניקיון החיצוני שאנו עושים במקביל ל"ניקיון הפנימי". איך מגיעים אל ערב החג ולא באפיסת כוחות...פסח יוגי:)

אחת לשנה, בחודש ניסן, עם ישראל באשר הוא, "נכנס" למרתון נקיונות, צבע, ריהוט חדש ובמקביל פרידה מחפצים ישנים, ערימות של אשפה ו...סוג של טיהור. הטיהור הזה יכול אף להימשך כחודש שלם ואין פינה בביתו של יהודי שיכולה להימלט מהתהליך. 

כאשר אנו מבצעים ניקיון חיצוני אנו חווים במקביל תהליך של ניקיון, טיהור פנימי. כפי שאנו מוציאים מביתנו כל מה שלא משרת אותנו יותר כך אנו נפרדים גם מ"חפצים" פנימיים שלא משרתים אותנו יותר והתחושה בסיומו של התהליך היא שאפשר לנשום:) ויש לנו אויר בבית שלנו.

אז מה זו בעצם הדחיסות הזו, למה היא קיימת..?

הצורך הבלתי נדלה של האנושות למלא את חייה בחומר על מנת לפצות על חוסרים של חיבור פנימי, גורמת לבני אדם לרכוש כמויות של חפצים על מנת לפצות על חסך רגעי, מה שאומר שאנחנו לא באמת זקוקים לחפץ שרכשנו...וכך, רוב בני האדם במהלך השנה, ממלאים את ביתם בחפצים , בכלים, וכו שאין בהם שימוש והם רק תופסים מקום ו"מפריעים" לזרימה של האויר בחלל שאנו חיים בו. תקדישו רגע לבדוק עם עצמכם כמה בגדים "נחים" אצלכם בארון שאתם לא לובשים וקניתם אותם ברגע של משבר רגשי, כמה כלים במטבח שמעולם לא עשיתם בהם שימוש, נעליים שנעלתם פעם אחת ו..יש עוד מיליון דוגמאות. תחשבו שכל פריט כזה נקנה כי הייתם צריכים חיזוק חיצוני רגעי ל...אגו.
(טיפ קטן...על כל דבר חדש שאתם רוכשים תזרקו לפחות 2 אחרים שאין בהם שימוש:) )

איך אפשר לצמצם את אותה הדחיסות ואיך כל זה קשור ליוגה..?

אז...הדחיסות הזו קיימת גם בתוך תוכנו, החפצים בעצם מקבילים לרגשות . ועכשיו בטח עולה השאלה ..איך?
אז ככה, לשם הקבלה, הבית שלנו הוא הגוף שלנו. ויש לנו כמובן את המיינד, שמייצר מחשבות בהתאם לתפיסות ,תבניות, מבנה חברתי, דת , לאום, חינוך, הורים, משפחה וכו וכו, כל מחשבה כזו שלא בהכרח תואמת את המציאות כפי שהיא, יוצרת רגש, זה יכול להיות רגש של אהבה, שנאה, גאווה... הרגש הזה, המקור שלו, הוא אגו והוא בא למלא אצלנו איזשהו צורך (הדוגמה הכי פשוטה לצורך העניין, קחו את זה בתור תרגיל: איזו מחשבה מעלה בכם המילה "ערבי" ולצד השני "יהודי" ואיזה רגש זה מעורר בכם באופן אוטומטי, מאיפה הוא נובע ורק תשימו לב מה מפעיל אתכם, כי אין כאן שום דבר אישי זה הכל עניין של תבנית...).
ולבני האדם כאמור, יש המון צרכים למלא אז הם צוברים רגשות ומדחיקים, ושוב צוברים ושוב מדחיקים במקום לשחרר החוצה, לפעמים זה מתפרץ בצורה של התקפי זעם, לפעמים בדיכאון כרוני, לפעמים במחלות קשות. הרבה מהרגשות נמצאים בתוכנו גם כתוצאה מסיטואציות שקשורות לעברנו, מה שאומר שחלקנו אף חי בזכרון במקום לחיות כאן ועכשיו או לחילופין בפחדים מהעתיד שאין לנו עליו שליטה.

ועכשיו לפואנטה...

כמו שיש פסח, שנותן לכם הזדמנות לזרוק מחייכם הפיזיים כל מה שלא משרת אתכם יותר ואז יש לכם יותר אויר ותחושת ניקיון, כך גם היוגה ...באה לשחרר אתכם מעומסים רגשיים, לנקות את המיינד מרעשים,  ממחשבות שגורמות לכם לחיות בתוך סיפור , ממחשבות שיוצרות רגשות, ממחשבות שבוראות לכם את המציאות, ובעצם לקבל את השליטה לידיכם ולא לאפשר למחשבות ולרגשות לנהל לכם את החיים ואז לא צריך ניקיון של פעם בשנה כי על בסיס תרגול יומיומי אין מה שיצטבר...יש אויר כל השנה והחיים פתאום מרגישים מדוייקים :).

וזה באמת לא משנה איזו שיטה תתרגלו כי האסאנות (תנוחות) הן רק שלב ולא המטרה עצמה..
פסח שמח ו...בואו לתרגל יוגה:)




טכניקות פראנאיאמה -אומנות הנשימה היוגית

הנשימה היא מרכיב מרכזי בכל תרגול יוגה. על ידי התמקדות בנשימה היוגי מסוגל להיות נוכח ברגע ההווה. טכניקת הפראנאיאמה השכיחה ביותר בתרגולים היוגיים הינה נשימת אוג'איי שעליה ארחיב מעט במאמר זה.

בחיפוש אחר שלום ושלווה, העולם המודרני החל מתעניין בתועלת שבמדיטציה ובאומנות העתיקה של הפראנאיאמה. שתי הדיסציפלינות הללו מרתקות בהתחלה, אך בחלוף הזמן מתחוור שלא רק שהן קשות ללימוד, אלא שהן גם מתישות וחדגוניות משום שההתקדמות בהן איטית מאוד.

יש שתי דרישות חיוניות לתרגול פראנאיאמה, עמוד שדרה יציב ומיינד שקט אך עירני. עמוד שדרה יציב ומיינד שקט נבנה תוך כדי תרגול אסאנות כאשר יש איזון בתרגול בין כפיפות לפנים לבין כפיפות לאחור של עמוד השדרה.

תרגול פראנאיאמה לא צריך להיעשות באופן מכני. המוח והמיינד צריכים להישמר ערניים כדי לתקן ולכוונן את תנוחת הגוף ואת זרימת הנשימה רגע אחרי רגע. אי אפשר לתרגל פראנאיאמה בעזרת כוח הרצון. לכן לא יכולים להיות כללית נוקשים. פתיחות מלאה של המיינד והשכל הם חיוניים.

על ידי תרגול נכון של פראנאיאמה כל המחלות נרפאות או נשלטות, יציבות של המיינד ושל הנשימה עושים גם את השכל ליציב. כאשר הוא אינו מתנודד, הגוף נעשה חסון והמתרגל מתמלא אומץ.

טכניקת אוג'איי

מאחר והנשימה היא ניטראלית, היוגי אינו מתעלם ממנה אך גם אינו "רודף" אחריה. נשימה נכונה ומודעת עוזרת להצליל את המיינד ממחשבות מטרידות ובכך להישאר ברגע ההווה תוך כדי העברת תשומת הלב לנשימה. נשימה עמוקה ומודעת אף מאיטה את קצב הלב ומייצרת תגובה של מערכת העצבים הפאראסימפטטית הגורמת לרגיעה של מערכת העצבים ומורידה את ההתנגדות של השרירים תוך כדי מתיחה באסאנה (תנוחה) ביחד עם זאת שומרת על אסאנה יציבה ומבוססת תוך שימוש באנרגיית כוח פנימית.

שימוש בנשימה עמוקה וזורמת במשך תרגול האסאנות יהפוך את תרגול היוגה לסוג של "מדיטציה בתנועה".

טכניקת האוג'איי היא אחת הטכניקות השימושיות ביותר בתרגול היוגי. משמעות המילה אוג'איי בסנסקריט הינה ניצחון, או לחילופין "נשימה מנצחת". כאשר היוגי מתרגל טכניקת נשימה זו יש יצירה של צליל הנשמע כמו רחש של גלי ים או כמו לחישה שקטה מאחורי הגרון.

איך מתרגלים אוג'איי

יש לשבת בישיבה נוחה. בשלב הבא יש לקחת שאיפה דרך האף ובשלב הנשיפה להוציא אויר כאשר אנו מדמיינים שאנו מייצרים "ערפל" על זכוכית (כמו בימי חורף קפואים כשיוצאים לנו אדים מהפה...). באותה צורה, בשאיפה הבאה לנסות לייצר את אותו אפקט, צליל (רק בשאיפה). צעד הבא, לחתום את השפתיים, להצמיד את קצה הלשון לחיך העליון, לקחת שאיפה דרך האף ולהוציא נשיפה דרך האף ולנסות לשמר את אותו האפקט שיצרנו קודם.

שימוש בטכניקת אוג'איי תוך כדי תרגול אסאנות

  • הקפידו על נשימה עמוקה וקצובה.
  • אם הנשימה נעשית מוגבלת או בלתי יציבה יש סיכוי שאתם מתאמצים מעבר ליכולת שלכם בנקודת זמן נתונה, במקרה כזה יש לצאת מהתנוחה ולהיכנס אליה בחזרה עד לנקודה שבה הנשימה נשארת חלקה , זורמת וקצובה.
  • הגוף מורם ומוארך בשאיפה ומעמיק פנימה אל תוך התנוחה בנשיפה.



מקורות:
אור על הפראנאיאמה- ב.ק.ס איינגאר
2100 ASANAS- Daniel lacerda


אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 5

סמדהי, האיבר השמיני והאחרון , הנקודה בה נעשה המיזוג ואנו נהיים "אחד" עם היקום,התמונה נעשית ברורה ובהירה , לפתע אנחנו מבינים הכל ולא נותר ספק.

אני יכולה להעיד על עצמי שלאורך שנים, תוך קריאת ספרות על מדיטציה, חומר אינטרנטי וגם בתחילת דרכי בעולם היוגה, לא הבנתי מאין חוזרים בתום המדיטציה... תמיד כשהייתי עוצמת את עיניי, ישובה בישיבה "מזרחית", המחשבות היו מתחילות להגיע "אוקיי, מה אמור לקרות עכשיו", "מה אני אמורה לראות" , "מאיפה לעזאזל אני אמורה לחזור, לא הלכתי לשומקום" וכהנה וכהנה. ניסיתי מיליון שיטות, כאלו שבהם דמיינתי שאני בתוך מעגל של אור, כאלו שמבצעים בהן דמיון מודרך על מנת לא לאפשר ל"רוחות רעות" להיכנס למרחב ...ועוד כל מיני שיטות שונות ומשונות.

העניין הוא , שלא הבנתי אז שעל מנת להגיע לאותו מקום מופלא של שלווה ושקט, המקום שאין בו אחיזה בדבר ואני אחד עם היקום, אני צריכה לעצור את הגלגלים האינסופיים ש"רצים" לי במוח, להשקיט את ההכרה, ואז כשההכרה צלולה ובהירה ואין בה מחשבה או רגש, זה מגיע, אותו מקום מדוייק שהכל נכון בו, הכל ברור ואין סימני שאלה.

אז מה זה סמדהי?

בתוך המדיטציה כאשר אנו מצליחים להיות כל כך שקועים ולהיספג במשהו עד שהתודעה שלנו מתאחדת איתו לגמרי, אנחנו במצב של סמדהי. בסמדהי, הזהות האישית שלנו, המקצוע שלנו, ההיסטוריה המשפחתית שלנו, חשבון הבנק שלנו וכו', נעלמים לגמרי. ברגע של סמדהי אף אחד מאלה לא קיים עוד, אנחנו נהיים אחד עם היקום האוניברסלי. באותה נקודה הנשימה נעשית חרישית וישנה התחושה כי אם תיעתק נשימתנו נחווה שחרור מוחלט.

אם בדהיאנה (מדיטציה) התודעה מתחברת אל אובייקט תשומת הלב וקיימים ביניהם תקשורת ויחסי גומלין, אז בסמדהי התודעה מתמזגת והופכת להיות אחד עם אובייקט המדיטציה.

אי אפשר לתרגל סמדהי, אפשר ליצור את התנאים הנכונים שיעזרו לנו להגיע לדהראנה ומשם לדהיינה ואז לחוות רגעים קסומים באותו סמדהי מופלא.

תרגול אסאנות ופראניאמה יוצרות את התנאים המועדפים לכניסה של התודעה למצב של דהראנה. מרגע שמתקיים מצב של דהראנה, יכולים דהיאנה וסמדהי להתרחש בעקבותיו.

איך קורה הסמדהי?

אם בדהיאנה יש לנו מודעות לכך שאנחנו חושבים , בסמדהי הידיעה פשוט מגיעה. קודם כל אנו מהרהרים בדבר, בצעד הבא אנו למדים את האובייקט. כשהלימוד נעשה עמוק ומדוייק יותר, אנחנו לפתע מבינים. אותה הבנה יוצרת אצלנו תחושה של שמחה עמוקה וקיימת הידיעה שהתאחדנו עם אובייקט המדיטציה. ההשתקפות של האובייקט בתודעה נעשית מלוטשת כל כך, עד לנקודה שבה אנו יודעים שאנו מבינים. הספק אינו קיים עוד.

מקורות:
לב היוגה- ט.ק.וו.דסיקשר




אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 4

דהיאנה , מדיטציה, גולת הכותרת של התרגול היוגי, מכיוון שהתודעה צריכה להתמקד באובייקט מסויים לפני שיכול להיווצר קשר ביניהם, דהראנה (מאמר קודם) היא יצירת הקשר, ודהיאנה היא הקשר עצמו.

אחרי שתרגלנו אסאנות ופראניאמה שמשפיעות על הפעילויות המנטליות ויוצרות מרחב בתוך ה"צפיפות" של התודעה, התודעה מגיעה לדהראנה, מתחברת לאובייקט תשומת הלב ושומרת על חיבור זה. קיימים תקשורת או יחסי גומלין בין השניים וזה בעצם האיבר השביעי בדרך לחופש פנימי, הדהיאנה.

דהיאנה (מדיטציה)

דהיאנה פירושה ריכוז מתמשך או מדיטציה. זוהי אומנות הלימוד העצמי, ההתבוננות החודרת או החיפוש אחר האינסופי שבפנים. זוהי צפייה בתהליכים הפיזיים של הגוף, לימוד המצבים המנטליים והתבוננות עמוקה. משמעותה הסתכלות פנימה לתוך המהות הפנימית ביותר של האדם. דהיאנה היא גילוי העצמי הטהור . כשכוחות השכל וכוחות הלב מתמזגים בצורה הרמונית, זוהי דהיאנה. כל סוגי היצירתיות נובעים ממנה, ופירותיה הטובים והיפים מביאים ברכה לאנושות.

דהיאנה דומה לשינה עמוקה אבל יש הבדל בין השתיים. השלווה בשינה עמוקה נובעת משכחה לא מודעת של הזהות והעצמיות של האדם, ואילו מדיטציה מעניקה שלווה שהיא עירנית ומודעת לחלוטין. לזמן הכרונולוגי והפסיכולוגי אין קיום במדיטציה והמתרגל חווה הארה.

בדהיאנה יש מיזוג בין המתבונן, אובייקט ההתבוננות ופעולת ההתבוננות עצמה, המתרגל נעשה חיוני, דרוך ומאוזן. ישנו שחרור מכל מה שמנהל אותנו בחיי היומיום, רעב, צמא, שינה ומין, תשוקה, כעס, חמדנות, אהבה עיוורת, גאווה וקנאה.

המציאות שלנו, שלעיתים היא סביבה מלאכותית של תרבות אנושית,הינה מלאת ניגודים. הדאגות, הספקות, הקיום, "נוגס" בקול הפנימי הטבעי שקיים בנו ומערער את בטחוננו העצמי בנוגע לנתיב שלנו. ערכים שגדלנו עליהם, תפיסות שגויות כל אלו מביאים לאיבוד הדרך ולדיוק שאותו אנו עשויים להרגיש כאשר אנו קשובים לאותו קול. בחיפוש אחר נתיב רוחני, האדם ער לאותה ניגודיות ואותה דהיאנה מלמדת אותו שאותו קול פנימי הוא מורה הדרך היחיד שיובילו לשליטה על חייו. הסביבה כגורם משפיע מאבדת ממשמעותה וגם אם החלטות שאנו לוקחים נראות לעיתים כ"לא הגיוניות" לאותה סביבה, אין לכך משמעות. אם אנסה לתאר את זה בצורה מטאפורית, אז זה כמו שבמיינד שלי קיימים כרגע "ריק" ושלווה מוחלטת, אין שום מחשבה, אף רגש שעולה, אני לא מחוברת לאף סיפור ולא מזדהה עם הדמות שלי שמשוייכת ישירות ומנוהלת על ידי אגו , אבל אני עדיין יודעת לאן ללכת, ולא משנה אילו עצות אקבל הנתיב שלי ברור ובהיר כמו שמש.

אז מה בעצם קורה בדהיאנה?

בדהיאנה המיינד והחומר מותכים ומתמזגים. התכה זו מכלה את כל המחשבות שמסיחות את הדעת. המתרגל נהיה מלא חיים, נמרץ, יצירתי וקשוב עד מאוד. מאגרי האנרגיה שלו הם בלתי נדלים והוא פועל להטבת חייהם של בני האנוש כולם. הוא חווה מימד חדש שבו חושיו והמיינד שלו נעשים צלולים כבדולח. הוא רואה את הדברים כמות שהם, משוחרר מדעות קדומות ומאשליות. מה שנקרא מצב של מודעות ערה. הנשמה שלו ערה, אבל חושיו מרוסנים. הוא מלא בידע, הבנה, דיוק, חירות ואמת. מואר באש האלוהית הפנימית, הוא מקרין שמחה, אחדות ושלום. חושיו נמשכים פנימה. מחשבותיו טהורות. חופשי מהיצמדות ומאשליות, הוא נעשה יציב ומשוחרר מכבלי החיים.

כך מתחיל המתרגל את מסעו משעבוד לחירות הרוח. מכיבוש הגוף, הוא מתקדם לשליטה בנשימה. לאחר שהוא שולט בנשימה, הוא מרסן את תנודות המיינד. מתוך יציבות המיינד, הוא מפתח שיקול דעת בריא. מתוך שיקול דעת בריא, הוא פועל נכונה, רוכש מודעות מוחלטת, ונעשה מואר.

מקורות:
לב היוגה- ט.ק.וו.דסיקשר
אור על הפראנאיאמה- אומנות הנשימה היוגית- ב.ק.ס איינגאר

אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 3

"פרטיהארה", האיבר החמישי, היכולת המופלאה לסגת ולנתק את עצמנו מכל גירוי חיצוני ולהכין את עצמנו לשלב ה"דהראנה", האיבר השישי, המביא לריכוז ותשומת לב באובייקט יחיד.

אחרי שהבראנו את יחסינו עם הסביבה (יאמה), תיאמנו עמדות ביחסים שלנו עם עצמנו (ניאמה), הרחבנו את המקום שלנו בתוך עצמנו והשקטנו תודעה בעזרת תרגול  אסאנות וטכניקות פראנאיאמה, מגיע האיבר החמישי, פרטיהארה.


פרטיהארה
הדרך בה אנו רואים את המציאות שלנו ובכלל, נקודת המבט שלנו על חיינו, מושפעת באופן ניכר, כמעט בלעדי, מהניסיון ה"חושי" שלנו, ממה שאנו רואים, מרגישים, שומעים, נוגעים, טועמים.  הצורך היומי המודרני בגירויים ובהתאמה לכך בסיפוק קבוע לאותם גירויים, מביא לתחושת חסר ו"לא מספיק" אינטנסיבית וכמעט יומיומית. סוג של חוסר שביעות רצון נצחית ותכנון "השלב הבא" ללא הפסקה.

המיינד שלנו, אותה הכרה לא שקטה, מכניס לקטגוריות באופן תדיר את כל המידע היומיומי שאנו קולטים על ידי החושים וכמובן על פי תפיסתנו (שהיא לא תמיד תואמת את המציאות..). מה שגורם לכך, שלעיתים קרובות, אנו נאחזים בתפיסות לפי אמונותינו מזיזים הצידה את כל מה שלא נחשב בעינינו ומתעלמים מכל מה ש"טבעי". מה שאומר שאנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות שבה אנו חיים גם אם היא לא תמיד לטובתינו...

אז מה בעצם עושה אותו איבר חמישי?

פרטיהארה נותנת למיינד שלנו רגע מנוחה ומלמדת אותנו להיות חופשיים מאותן תפיסות ומהיצמדות לכל מה שקשור לחומר ולהשתוקקות. 
אם נקביל את המיינד לאגם, לצורך העניין, ואת חלוק הנחל הנזרק לתוכו כ"מחשבה", אפשר יהיה לראות כי כפי שחלוק הנחל יוצר גלים באותו אגם ובכך מעוות את ההשתקפות שלנו בתוכו, כך גם המחשבות שלנו יוצרות "גלים" במיינד ומעוותות את היכולת שלנו לראות את עצמנו ואת המציאות בצורה בהירה. העניין הוא שהפרעה קבועה של אותם גלים גורמת לנו להאמין שאותה השתקפות מעוותת היא מי שאנחנו באמת וכך גם אופן ההסתכלות שלנו על המציאות.

חמשת האיברים הראשונים מתוך השמונה מכינים אותנו לשלב המדיטציה.

דהראנה
האיבר השישי, והראשון מתוך 3 האיברים האחרונים, ממקד את תשומת הלב שלנו באובייקט יחיד ומגביר את רמת הריכוז על מנת לאפשר דהיינה (מדיטציה).
כשהמיינד שלנו, בסופו של דבר, "זז" מאותה חוויה של מחשבות אינסופיות ועובר לריכוז מלא, מתאפשרת נוכחות מלאה ברגע הזה, בהווה.
על ידי אימון של התרכזות באובייקט יחיד שיכול להיות מושג על ידי התרכזות בנשימה, ספירה, אמירת מנטרות, מבט תדיר בלהבה של נר או דמות, אנו מטהרים את המיינד מכל המחשבות.
מאחר ומרבית זמן החיים שלנו אנו עסוקים ב"לחיות" זכרונות או , לחילופין, בציפייה לעתיד לבוא, אנו נוכחים בחיינו רגעים מועטים בלבד ושלב הפרטיהארה הוא ארוך ומצריך התמדה ונחישות.

מקורות:
2100 Asanas- The complete yoga poses- Daniel Lacerda

אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 2

אחרי שדנו במאמר הקודם ב"יאמה" ו"ניאמה" 2 האיברים הבאים בדרך ל"הארה" עפ"י האשטנגה יוגה הינם אסאנה (תנוחה) ופראניאמה (נשימה מודעת).

פטנג'לי פיתח שמונה שלבים בנתיב המימוש. יאמה, ניאמה (שבהם דנו במאמר הקודם) ואסאנה מטהרים את התודעה ודרכן מומרץ המיינד לפעילות. אסאנה ופראניאמה שעליהן נדון כעת, מביאות יציבות לאותו מיינד.
ומה זה בעצם אומר... בתחילה עוסקת היוגה בהשגחה שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסביבה, אותו "טיהור" מכל דבר שלילי וכל מה שגורם לנו אי נוחות ואי שקט בתוך עצמנו, מה שנקרא "מצפון נקי". בשלב הבא עוסקת היוגה בחוזק ובכיבוש הגוף, פתאום יש לנו יותר מקום בתוך עצמנו, הגבול הוא לא משהו מוחשי, אין גבולות מסגרת. בהמשך, היוגה מורידה את אותה מחיצה בין הגוף למיינד ולאחר מכן את אותו גבול שקיים ביננו ובין ה"חלל" שאנו חיים בו. לצורך הקבלה (תיאורטית), אם ניקח בית למשל, שהמסגרת שלו היא "קירות"  עדיין החלל שקיים בתוכו הוא חלק מהחלל הגדול שגם נמצא מחוצה לו ואם היינו מסירים את אותם "קירות", היה נשאר רק חלל אחד...


אז מה זה בעצם "אסאנה" ו"פראנאיאמה"?

ASANAS
אסאנות הינן תנוחות פיזיות אשר דרך תרגולן עוזרת לאותו פרט לחזק ולהגמיש את הגוף. במהלך התרגול הפיזי חום הגוף עולה וכמו שאפשר לכופף ברזל כאשר הוא לוהט כך גם ניתן להגמיש כל איבר בגופנו. אותה גמישות פיזית גורמת במקביל לגמישות מחשבתית ומאפשרת לנו לפרק שלב אחר שלב את כל ה"בלוקים" הפסיכולוגיים שגדלנו עליהם, את כל התבניות החברתיות , ההתניות, את כל ה"אני לא יכול", "אני לא מסוגל", "אין לי", "אסור לי" וכו. ואז...מגיעה התובנה.. ש...הראש וההכרה הם החסם הכי גדול שלנו ולאט לאט הם...מושתקים. מה שנקרא "הכל בראש" וכשהם מושתקים אז הכל אפשרי ואין פחד.
מרכיבי האסאנה הם:
דרישטי- הנקודה אליה מופנה המבט בעת ביצוע התנוחה.
נשימת אוג'אי- טכניקת פראניאמה(נשימה מודעת) בה אנו שואפים ונושפים דרך האף כאשר פינו סגור וקצה   הלשון מוצמד לחיך העליון, הצליל של הנשימה נשמע כמו לחישה.
בנדהות- הנשימה נעשית בשילוב שלושת המנעולים האנרגטיים שקיימים בגופנו (בנדהות).
האסאנות מפתחות גוף גמיש וחזק, שליטה על המיינד ומרגיעות את מערכת העצבים.

PRANAYAMA 
"פראנה" פירושה אוויר, נשימה, חיים, חיוניות, אנרגיה או כוח. פטנג'לי ב"סוטרות היוגה" שלו מתאר פראנאיאמה כשליטה בשאיפה ובנשיפה תוך שהייה בתנוחה יציבה ומבוססת. 
פראנאיאמה היא אומנות הכוללת טכניקות שגורמות לאיברי הנשימה לנוע ולהתרחב באופן מכוון, קצבי ונמרץ. היא מורכבת משאיפה ארוכה, מעודנת ומושהית, נשיפה ועצירת הנשימה.
נשימה נשלטת זו מסייעת לריכוז ומאפשרת למתרגל להשיג בריאות, חסינות ואריכות ימים.
פראנאיאמה איננה רק נשימה אוטומטית רגילה המיועדת לשמור על הגוף והנשמה יחד. באמצעות טכניקות קפדניות מוכנס שפע של חמצן הגורם לשינויים כימיים עדינים בגופו של המתרגל. תרגול האסאנות מסלק את החסימות שמפריעות לזרימת הפראנה, ותרגול הפראנאיאמה מווסת זרימה זו בגוף כולו.
פראנאיאמה מווסתת גם את מחשבותיו, תשוקותיו ופעולותיו של המתרגל, מעניקה לו שלווה וכוח רצון כביר, שדרוש כדי להגיע לשליטה עצמית.

לסיכום:
אסאנה ופראניאמה הן חלק בלתי נפרד מהדרך ל"הארה", כמו כל דבר בחיים, גם ה"הארה" דורשת מאמץ עצמי, משמעת ואחריות אישית.

מקורות:
"אור על הפראניאמה, אומנות הנשימה היוגית"- ב.ק.ס איינגאר 

אשטנגה יוגה - שמונת הענפים לאיחוד עם היקום - חלק 1

הנתיב ל"הארה" שהיא חופש מוחלט בתוך עצמנו מורכב מ- 8 איברים, עפ"י האשטנגה יוגה. בשניים הראשונים , יאמה וניאמה העוסקים בהשגחה האתית שלנו כלפי הסביבה ובהשגחה הפרטית שלנו כלפי עצמנו, ניגע , על קצה המזלג, במאמר הבא.

אז ככה, אשטנגה יוגה מורכבת מ- 8 איברים/ענפים שדרך ביצועם אנו יכולים להתאחד עם היקום האוניברסלי, אם נקביל את זה ליהדות וקבלה, לצורך העניין, בכל אחד מאיתנו קיים חלק מאלוהים, ניצוץ אלוהי אחד קטן , איחוד של כל הניצוצות בעצם מהווה את הבורא.. אבל... יוגה כאמור אינה דת, ואם על פי היהדות (וגם שאר הדתות למיניהן) הנשמה היא אישית, עוברת גלגולים וצריכה להגיע לכאן לתיקונים מסוגים שונים ובמידה והיא "מצליחה" היא עולה "מדרגה" לכיוון הבורא, אה, ויש לה גם את "יום הדין" (מה שמייצר תחושת המשכיות, תקווה, משמעות קיומית אצל בני אדם) אז לפי הפילוסופיה היוגית, אין נשמה, אין יום הדין, אין גלגולים ואין המשכיות. ניתנת לנו הזכות לחיים פעם אחת, ובאותה זכות ניתנת לנו האפשרות להיוולד מחדש.. אותה "לידה" שנייה או מה שמכנים "הארה". ואותו ה"ניצוץ" הקיים בכל אחד מאיתנו, אותו עצמי עליון, הוא לא אישי אלא חלק מהיקום האוניברסלי. 

הנתיב לאותה "הארה" שהיא אותו חופש מוחלט בתוך עצמנו מתחיל ב YAMAS
או מה שנקרא "התבוננות אתית" או "השגחה אתית", האיבר הראשון מבין שמונת האיברים של אשטנגה יוגה המתייחס לאופן ההתנהלות שלנו כחלק מחברה וכלפי החברה עצמה, והוא מתחלק ל-5 תתי איברים:
  • Ahimsa – פעילות לא אלימה, אהבת עצמי ואהבת הזולת, עדינות ורכות, עשיית צדק, פעולה לא מתוך גאווה או פחד.
  • Satya – כנות, יושר לב, אמיתות.
  • Asteya – לא לגנוב או לעסוק במרמה, לא להחזיק ו"לנפנף" בעושר חומרי כשלאחר אין, להיות פשוט.
  • Bramacharya- מתינות ואיפוק בהכל, בגוף , בחשיבה, בדיבור.
  • Aprarigraha – לא להיות רכושניים, לא לאגור או לצבור חומר, להיות שבעי רצון.
  • ובאמת, מהי שביעות רצון?

לפי ה"יוגה ושיסטהא" של סוואמי ונקטסננדה, שביעות-רצון היא לוותר על כל תשוקה למה שלא הושג מעצמו, ולהיות מרוצה ממה שבא מעצמו, מבלי להיות עליז או מדוכדך מהם. 
זה בעצם ההבדל בין מה שאנו מקבלים לבין מה שאנחנו מתאמצים להשיג, וזה יכול להיות הכל, אהבה, תפקיד בעבודה, יחס, מכונית, הזדמנות או כל דבר אחר. אם נלך אחרי אותו קול פנימי כשההכרה שלנו שקטה ונפעל בהתאם, כל אותם דברים יגיעו בדיוק בנקודה שהם צריכים להגיע ואז זה גם יהיה נכון לנו, תעלה בנו תחושה של התרחבות וזרימה טבעית.

NIYAMAS
או מה שנקרא "התבוננות עצמית" או "השגחה עצמית" , האיבר השני מבין שמונת האיברים של אשטנגה יוגה המתייחס להשגחה הפרטית שלנו כלפי עצמנו, והוא מתחלק כמו האיבר הראשון, ל- 5 תתי איברים:
  • Saucha – ניקיון פנימי וחיצוני, ניקיון פנימי בהתייחס לשחרור עומסים רגשיים וניקיון חיצוני בהתייחס לגופנו וההבנה שזה ה"בית" שלנו כאן וכדאי שנשמור עליו (תזונה, פעילות גופנית, אסטטיקה), מחשבות ופעילויות חיוביות, נדיבות כלפי עצמנו.
  • Santosa – שביעות רצון מעצמנו והכרת תודה על מי שהננו, לא להרגיש לעולם חסרי מזל או בחוסר כלשהו בכלל, שלווה.
  • Tapas – טיהור אנרגתי, לזכור שכל חוויה המייצרת כאב היא הזדמנות לריפוי ולשחרור דברים שאינם משרתים אותנו יותר (חפצים, אנשים, סביבה וכו), קור רוח ושליטה.
  • Svadhyaya – למידה עצמית תוך התבוננות פנימית בשילוב עם עשייה גופנית והידע הקיים בכל אחד מאיתנו.
  • Isvara Pranidhana – נאמנות ליקום, לאותה נוכחות חזקה שקיימת בכל ואשר כולנו חלק ממנה, לראות אותה בכל דבר קיים כאילו היא אנחנו.


לסיכום, 
2 האיברים הראשונים בדרך ל"הארה" עפ"י האשטנגה יוגה,עוסקים ב"מערכת היחסים" של אדם עם עצמו (אלוהים..) ועם המקום (סביבה וחברה..)

במאמר הבא נעסוק ב- 2 האיברים הבאים :
Asanas – תנוחות פיזיות .
Pranayama – התבוננות אישית בנשימה תוך שימוש בטכניקות נשימה.

1 באפר׳ 2016

מהי יוגה

בשורש התפיסה היוגית קיימת ההנחה שהסיבה הראשונית לסבל היא אי-הידיעה, כלומר אי היכולת לראות
את המציאות כפי שהיא.

כל מטרתה של היוגה, לפיכך, היא להנחות את האדם אל עבר הראייה הנכונה של המציאות.
כמו אפלטון בשעתו, סברו גם היוגים הקדמונים שכאשר יבחין האדם במציאות כמות שהיא, יבחר תמיד לעשות את הדבר הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון.
כאשר התודעה תהיה שקופה ומבריקה, תשתקף בה המציאות במדויק.

היוגה התפרסמה תחת הכותרת של הטכניקה המרכזית המאפיינת אותה, המדיטציה. זוהי טכניקה המביאה בעת ביצועה להתעצמות הכוחות הפיסיים והנפשיים ובעיקר למפגש בלתי אמצעי עם מצבי הכרה גבוהים והבזקי תובנה הבאים אלינו, בדרך כלל, רק ברגעי חסד.
יוגה אינה דת, אלא טכניקה להעצמת היכולות הרוחניות. היא אינה מתבססת על אמונה אלא על התנסות, וכך היא יכולה להשתלב במערכות חברתיות רבות וללבוש את צבעי התרבויות והאמונות שאתן היא באה במגע, בלא שתהווה איום לגביהן. (יוגה סוטרה של פטנג'לי)

אז מה זה בעצם אשטנגה יוגה?

קצת היסטוריה... אשטנגה יוגה שוחזרה מחדש מכתבים מסתוריים עתיקים (עפ"י ההערכה בני 500-1500 שנים) שנכתבו על גבי צרור עלי דקל, ה"יוגה קורונטה". אוסף זה, המבוסס על האטה יוגה, נתגלה ב- 1930 ע"י קרישנמאצ'אריה, מאסטר ליוגה ומומחה לסנסקריט (שפה הודית עתיקה) וע"י תלמידו סרי ק. פטאבי ג'ויס בזמן שתרו אחרי כתבים בסנקסריט באוניברסיטת כלכותה.

קרישנמצ'אריה וג'ויס תרגמו ושחזרו את סדרות האשטנגה יוגה (6 סדרות). בעידודו של קרישנמאצ'ריה לקח ג'ויס את הכתב העתיק שהיווה את הבסיס לתרגולו האישי ומאז גם לדרך הוראתו.
אשטנגה יוגה כפי שהועברה ע"י ג'ויס היא פיתוח מתוך ה"האטה יוגה" אשר מתמקד בביצוע תנוחה (אסאנה) תוך שליטה בנשימה (פראנאיאמה) ונקודת מבט (דרישטי). השיטה נקראת לעיתים "אשטנגה ויניאסה יוגה" (תנועה מסונכרנת נשימה).

אשטנגה יוגה "מעירה" את האש הפנימית. היא מציתה את הלהבה החבויה של אנרגיית החיים החיונית המצויה בכל אחד מאיתנו. שיטת הויניאסה מתבצעת עם סינכרון עמוק, קצבי של תנועה ונשימה. בחיבור רצף התנוחות נוצרת זרימה של אנרגיה המעלה את חום הגוף, מעבירה חמצן לדם, מזינה את הבלוטות ואת איברי הגוף הפנימיים, מנקה ומטהרת את מערכת העצבים, משחררת רעלים דרך הזעה. ככל שחום הגוף עולה הרעלים "נשרפים" החוצה מהמערכת תוך יצירת קלילות ועוצמה בגוף, ו...שקט בראש (תודעה שקטה).
החום הנוצר הוא לא רק פיזי, נוצרת אש פנימית שמזיזה הצידה את ערפל ההכרה ומאפשרת לנו לראות את המציאות כפי שהיא.

במקביל לעליית חום הגוף במהלך התרגול, בנוסף לשחרור רעלים, משהו מופלא קורה .. הגוף מתחיל להתגמש ולנוע. בחופש התנועה המופלא הזה שקורה יש לנו אפשרות "לפתוח" אזורים בגוף שעד עתה היה חסומים ונעולים ובמקביל לכך לשחרר את העומסים הרגשיים, התבניות, המודלים ושאר  ה"חוקים" עליהם גדלנו להתחבר פנימה , לנתק את עצמנו מ"הסיפור" (כי לכל אחד יש סיפור...) ולשחרר את עצמנו מהזדהות עם הדמות שלנו מה שמוביל....לחופש שהוא לא תלוי מקום, חברה, בן זוג, עבודה או כל גורם אחר...חופש בתוך עצמנו.

אנו מפתחים מודעות למחשבות שלנו, לרגשות שלנו ובעצם...הם לא מנהלים אותנו יותר. אנו לא פועלים מתוך רגש או מחשבה אלא מתוך חיבור פנימי לעצמנו, מה שגורם לחיינו להסתדר בדיוק מופלא כמו חלקים של פאזל. 
הזמן מאבד את המשמעות שלו...אין לנו יותר תוכניות חומש. יש חזון, נתיב ללכת בו ו"עצמי" שמוביל. ואז פתאום הכל מרגיש נכון ואין רעש.


סדרות אימון

באשטנגה יוגה ישנן 6 סדרות אימון, הסדרות נפתחות בחימום (ברכות שמש 1+2 אינטנסיביות) לאחר מכן רצף תנוחות עמידה, במרכז התרגול סדרות שונות הבנויות בצורה ליניארית ומובנית ובסוף התרגול תנוחות סגירה המורכבות מתנוחות הפוכות התורמות להאטת הגוף והתודעה עד לכדי הרפייה מלאה בסוף האימון (שאבאסנה).

הסדרה הראשונה-  מתרכזת בעיקר בכפיפות קדימה והיא נועדה לריפוי, חיזוק וארגון מחדש של מבנה הגוף, עוזרת בחיזוק הבנדההות (מנעולים אנרגטיים) ומשחררת עומסים רגשיים.

הסדרה השנייה- מורכבת גם מכפיפות לאחור והיא נועדה לטיהור מערכת העצבים ופתיחת ה"נאדים" (ערוצי האנרגיה בגוף).

ארבע הסדרות המתקדמות (3-6)- משלבות בין גמישות לכוח ומעט יוגים מגיעים לתרגול מלא של סדרות אלה.

לסיכום (הפעם...):
תרגול מסורתי אורכו בין שעה וחצי לשעתיים ומתחיל בישיבה במדיטציה על מנת להעביר את המבט שלנו הפונה החוצה אל העולם, פנימה אל תוכנו. היכולת למדוט ללא "רעש" מתעצמת ככל שמעמיקים בתרגול (התרגול עצמו הופך מדיטטיבי), ולאורך זמן, ה"כניסה" למקום העליון, זה שאין בו "אחיזה", נעשית ללא מאמץ .